// הבלוג //

ואני אומרת- ברור שהוא יחפש תשומת לב! 
ולמה להשתמש בזה נגדו?

אם הילד הזה היה רעב- זה לא היה מוציא מאיתנו נדיבות? לא היינו חושבים איך לעזור לו עם זה?
לפעמים הילדים שלנו אפילו לא שמים לב שהם רעבים, ונהיים עצבניים- מיד נדאג להם לאוכל.
לא נשאיר אותם רעבים. 
לא היה עולה בדעתנו להגיד:
"אל תתיחסו לילד הזה שמבקש מזון, הוא רק רעב".

לעולם לא היינו עושים את זה! 
היינו הופכים את העולם למצוא משהו לאכול בשביל ילד רעב.

אז רעב היקשרותי הוא בדיוק ככה.
אנחנו מאמינים שמזון ומחסה הם צרכים לגיטימיים, אך לא קירבה.

אבל המוח האנושי בנוי אחרת. כל כך הרבה ניסויים (חלקם אכזריים) הוכיחו שהצורך בהיקשרות וקירבה, הכרחי לא פחות מהצורך במזון.

בדיוק כמו מזון- יש זמנים קצרים של שובע. אבל הצורך תמיד שם.
לא מגיעים למצב של "טיפלתי בזה ועכשיו הבא בתור". היקשרות והצורך בה תמיד שם, יש רק זמנים של פחות רעב לזה. 
בדיוק כמו עם מזון- אחרי ארוחה טובה יש כמה שעות של שקט ושובע, מנוחה מהרודנות של הבטן…עד שהצורך מתעורר שוב. 
בדיוק בדיוק ככה עם היקשרות. נרצה לתת מנות היקשרות טובות כדי ליצר שובע, מנוחה היקשרותית לכמה שעות.

החדשות הטובות הן שבשביל להשביע רעב היקשרותי לא צריך לעשות קניות ולעמוד ולחתוך ולבשל ולשטוף כלים-

מספיק לתת חיוך מהלב, ללטף, לתת חום והזמנה בעיניים, שמחה, להציע חיבוק גם כשלא ביקשו מאיתנו, לספק הזמנה להתקיים בנוכחותנו, לספר להם שאוהבים אותם סתם כך בלי סיבה.

הילדים שלנו רעבים לאוכל ורעבים להיקשרות ואנחנו רוצים להאכיל אותם.
כשהם רעבים הם מתנהגים לפעמים בצורות שלא מקובלות עלינו.

נכון שאנחנו מקפידים להכין ארוחה כשהגיעה השעה, לפני שהילדים מבקשים אוכל? לפני שהם רעבים נורא.
אם נקפיד להשביע את הרעב להיקשרות לפני שהם רעבים נורא- נראה שבחלק גדול מהמקרים הילד כבר יתנהג אחרת, הוא לא יצטרך לדרוש את המענה לרעב בדרכים שלא מקובלות עלינו, הוא כבר ידע בעצמו מה לגיטימי. וגם אם לא- כמו שלא מונעים אוכל מילד עצבני מרעב, אלא קודם נותנים לו לאכול ואח"כ מדברים על זה- בדיוק בדיוק ככה- כשהילד רעב להיקשרות, קודם כל נדאג שיהיה פחות רעב, ורק אחרי זה נכוון אותו להתנהגות אחרת.

הולכת למלא את הספל 

פה בקישור תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי! 
רותי דריאל

ופה אני מדברת על הרעב ההיקשרותי הזה: