חזרה ללב ההורות

// הבלוג //

מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם

על משמעת ועולם ירוק

בעבר משמעת היתה = ענישה. בעשורים האחרונים, זה התפתח ל"לימוד לקח" ו"תוצאות למעשים". זה עדיף מעונשים, אך במובן מסוים זה הכניס בנו לחץ שבכל פעם שיש התנהגות בעייתית- עלינו ללמד עכשיו לקח ולחנך, ואנחנו מסתבכים עם האג'נדה הזו כל הזמן!

עלינו לזכור שבגישה ההתפתחותית- היקשרותית כל העניין הוא לסייע ילד לגדול.
רוב בעיות ההתנהגות מגיעות מתוך חוסר בשלות.
רובנו הרגשנו אינטואיטיבית, שאיומים, הפרדה של הילד מאיתנו ("לך לחדר!") או מהחפצים שלו ("אני אקח לך את…!")- אולי עובדים בטווח הקצר, אבל לא נכונים לטווח הארוך- השיטות האלה מאבדות מהר מיעילותן ודורשות הסלמה כל הזמן, ובעיקר בעיקר- עושות קווץ' בלב.

אם אנחנו כבר מבינים מה קורה במוח של הילדים ומה קורה למערכת היחסים כשמשתמשים במשמעת מפרידה- סביר שאנחנו כבר משוכנעים שלא זו הדרך שרוצים בה. 

אז מה כן??

יש לי המון מה להגיד על זה, אבל קודם מחשבה קטנה-

רובנו שואפים היום לחיות חיים קרובים יותר למה שטבעי וירוק, יש הרבה אמונה בחוכמתו של הטבע בעידן שלנו, יותר ויותר אנשים תומכים בהנקה, במיחזור, באוכל אורגני, בביצי חופש- להתערב בטבע כמה שיותר בעדינות.

אולם, מעניין שבכל מה שקשור למשמעת אצל הילדים- כמעט כולנו מחזיקים בתפיסה של המאה ה-17, שהיתה נהוגה ביחס לכל מה שטבעי- שטבע זה מפחיד, פראי, לא מתורבת ומסוכן.
אז הסתכלו על בני התרבויות הילידיות כעל ברברים נחותים.

אם נחשוב על זה, התקדמנו מאד בהבנה של חוכמתו של הטבע, אולם כשזה מגיע להתנהגות של הילדים שלנו- התפיסה שלנו לרוב היא שאם לא נחנך, נתרבת, נלמד את הלקח , נעצב את ההתנהגות- הילד שלנו לעולם לא ילמד להתנהג. הוא יגדל להיות פראי, לא מחונך, חסר התחשבות וברברי.
המאה ה-17 , מישהו?

אז כמובן שגם לפי הגישה ההיקשרותית נשאף לגדל ילדים שרואים את הסביבה, פותרים עניינים במילים ולא באלימות, אכפתיים ובאופן כללי- ילדים שיגדלו להיות מבוגרים שמממשים את הפוטנציאל האנושי שבהם.

רק שניתן הרבה יותר מקום לטבע לעשות את תפקידו בהבשלה, כשאנו פועלים בינתיים בצורה שתומכת בהתפתחות הזו.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות בינתיים?

1.נשלוט בסיטואציה.

קשה מאד לשלוט בילד שאינו שולט בעצמו 
ולכן נרצה לשלוט בסיטואציה על פני לנסות לשלוט בילד.
מה זה אומר?
למשל- אני שמה לב שיש שעה שהילדים מתחילים להתחרפן בערב לפני השינה, בדיוק כשאני בסוף הכוחות? במקום לנסות לשלוט בילדים, אני אשלוט בסיטואציה על ידי הקדמת השעה- כשעוד יש לי כוחות. אפזר חברים מבקרים יותר מוקדם, וכו'.
וזה מוביל לנקודה נוספת:

2. ניקח אחריות על ילד שאינו בשל.

במקום לחשוב מה הלקח או השיעור שעליי ללמד את הילד בתקרית (או אחריה)- לחשוב, מה אני כהורה לומדת?
אנחנו כל כך עסוקים בלנסות לחנך, ללמד את הלקח, שהרבה פעמים מפספסים את התמונה הגדולה. אם נסתכל במבט על מה היה לנו פה- הרבה פעמים נוכל מפה ללמוד מזה המון!.

במקום לחשוב איך ללמד את הילד לקח? נחשוב מה אני כהורה לומד? זה משנה באופן מיידי את ההתנהלות.

אם אני רואה שלא טוב ילד שלי לפגוש חברים אחה"צ כשהוא כבר עייף- לא אאפשר. לא כתנאי "אם לא תתנהג יפה…". 
אלא לעשות מה שטובתם של הילדים לדעתי, בלי להכריז על זה כתוצאה.

אני שמה לב שאם הילד רואה סירטונים במחשב אחר כך קשה לו להקשיב לי? במקום לאיים עליו שלא אתן לו לראות סירטונים, אחשוב מה אני יכולה לשנות בסיטואציה להבא. לא צריך בכלל לידע אותו! במקום "אם אתה ככה משתולל לא אתן לך יותר לראות", אסיק את מסקנותיי בעצמי . זה חלק מלקחת אחריות.

3.נשתמש בכוח ההיקשרות כדי "לתסרט"-

מתוך הובלה היקשרותית ניתן תסריט להתנהגות הרצויה:
"ככה מלטפים את החתול", "ככה מחזיקים את התינוק". זה תמיד מתאר עשייה ולא תוצאה, יוצר התנהגות בוגרת לזמן מוגבל בסיטואציה מסוימת. תיסרוט קונה לנו זמן עד שיש הבשלה, ועוזר להתגבר על רצון נגדי

יש כמובן עוד המון מה לומר בנושא, ועל כך נמשיך לדבר בסדנאות.
פה אפשר בינתיים לקרוא עוד מאמרים על הובלה בגישה ההיקשרותית.
ופה בקישור תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי! 
להתראות,
רותי דריאל

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

על רצון נגדי

// הבלוג // מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם על רצון נגדי בואו נדבר רגע על רצון נגדי. הקטע הזה שלפעמים ילדים נכנסים אליו ועושים בדיוק

קרא עוד »

אהבתם?שתפו באהבה

סגירת תפריט