מחשבות על תיסכולים
מכירים את התקפי הזעם, הטנטרומים?כשהילד מתחיל לצרוח, או להכות…לילדים צעירים זה קורה יותר- ובהם אתמקד בפוסט הזה,אבל לפעמים זה קורה גם לגדולים יותר, אפילו לנו… טנטרום
תפריט
// הבלוג //
מאמרים ודברים שיש לי לספר לכם
על חירות והתהוות
כשהבן שלי, היה בן ה-7 בערך, הוא החליט שהוא רוצה למכור ריבה.
הוא השיג מתכון מסבתא, קטף תפוזים סיניים, חתך, קטף, השרה,
עמד על קצות אצבעות ליד הכיריים וערבב.
לאותו טיפול זכתה גם חבילת תותים,
וכך היו 2 סירים מלאים ריבה- שעכשיו צריך להעביר לצנצנות.
חשבנו שהוא ימלא צנצנות קטנות,
אולם בביקור בחנות הילד נדלק בכלל על בקבוקונים קטנטנים כאלה, עם פקק שעם.
אותם הוא רוצה.
ככה הוא רוצה למכור את הריבה שלו.
זה נראה לנו הכי לא שייך- בקבוקון? לריבה? זה נראה כמו בקבוקון לשיקוי.
איך יאכלו את זה? – ישתו, הוא ענה.
ואם ירצו כפית? זה בכלל לא נכנס! – אני אמצא כפיות ממש קטנות, הוא ענה.
הוא בן 7 חשבנו, מה הוא יודע?
אנחנו צריכים לכוון אותו, להסביר לו איך זה עובד.
ואז חשבתי על התהוות- ככה קוראים בגישה ההיקשרותית לתהליך בו הילד (או בכלל אדם) הופך לישות בפני עצמו- עם רעיונות משלו, יצירתיות, חיוניות, מקוריות, רצון לחקור את העולם.
על כמה חשוב לספק לכל ילד מרווחי זמן כאלה- בלי מטרה מובנית מבחוץ. בלי חוגים, הפעלות, הוראות.
חללי זמן נטולי הכוונה ושיפוטיות- כדי להגיח לעולמם, לגלות את הדמיון והיצירתיות.
פשוט זמן להתהוות.
וכמה מעט מרווחים כאלה יש בעולם שלנו…
הרי רוצים ללמד ילדים כל הזמן! כל כך מעט אמון יש בעולם שלנו בתהליך ההבשלה הטבעי וביכולת של ילדים להתפתח בלי שידחפו אותם-
זה מתחיל מגיל אפס, כשמלחיצים הורים שצריך ללמד את התינוקות להרדם לבד. חלילה שלא ירדמו על הידיים, "שלא יתרגלו"-
בלי לקחת בחשבון שההבשלה הזו, היכולת לווסת תהליכי שינה, לוקחת זמן. שלתלות של ראשית החיים יש תפקיד כל כך חשוב בהתפתחות! שאף ילד לא ימשיך לישון על הידיים של ההורים שלו בגיל 18 גם אם לא ילמדו אותו.
זה ממשיך בחשש של הורים לתינוקות –
איך ילמדו מיומנויות חברתיות אם לא ילכו לגן בגיל כמה חודשים?
איך יסתדרו בעולם?
בלי להבין שמיומנויות חברתיות אמיתיות צומחות מתוך הבשלה,
כשצרכי ההיקשרות מסופקים,
כשלילד יש בסיס בטוח לצאת ממנו.
כשהוא יכול להיות ביחד עם אחרים ולהמשיך להיות הוא עצמו-
לא רק לשרוד או להתאים את עצמו לסביבה.
וזה לוקח זמן! וקשור להבשלה של המוח, לטיב ההיקשרות שהוא מפתח-
לא להרגלים או לימוד מבחוץ.
איזה מזל שאי אפשר להיכנס לרחם ולעשות לעוברים אימוני נשימה לבד לקראת הרגע שיצאו מהבטן-
שיהיו מוכנים!
אחרת גם את זה היו עושים בעולם שלנו כמו שהוא מתנהל היום…
כל כך מעט אמון יש בתהליכי ההבשלה הטבעיים בעולם שלנו.
כל כך מעט מרחב להתהוות בלי התערבות, הכוונה ולחץ.
נזכרתי בכל זה והחלטתי שהנה הזדמנות לאפשר לו מרחב,
מקום לדמיון, לרעיונות משלו, גם אם זה לא "כמו שצריך", גם אם זה לא יעבוד.
החלטתי לאפשר לו לעוף על החלום שלו. הרי מה כבר יקרה?
יאללה- בקבוקוני שיקוי קטנים! דרור להתהוות!
בסוף יצא פשוט מקסים,
בקבוקוני שיקוי קטנים עם ריבה, והוא אפילו ניגש לבית הקפה השכונתי וגילה שיש שם כפיות ממש קטנות- וקיבל כמה מבעל המקום.
יצא מקסים ממש- ולגמרי לגמרי מקורי שלו!
קבלו בקבוקוני ריבת פיות 
רותי דריאל – חזרה ללב ההורות, הורות מקושרת ופסיכותרפיה
ופה תוכלו למצוא פוסטים נוספים על עמדת אלפא , פוסטים על הובלה הורית, וקישור לסדנת חלק ב'- בה אנו מעמיקים בתהליכי ההבשלה.
וכאן תוכלו לקרוא על כל האפשרויות בהן אפשר לבוא ללמוד איתי, רותי
פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך
קרא עוד »
מחשבות על התבכיינות ועל דמעות
לפני כמה חודשים היו לבת השנתיים וקצת שלי כמה ימי "התבכיינות".זה התחיל כשהיא נפלה ובכתה, ואחר כך ראיתי שהיא פשוט ממשיכה,מין בכי כזה של התבכיינות,