// הבלוג //

כמה אנחנו רוצים לברוח מהתחושות האלו!
אנחנו חיים בעולם שכל כך פוחד מהדמעות, מהעצב…
לפעמים מכנים את הרגשות הללו אפילו "רגשות קשים",
יש גם כזה גינוי סביבתי נרחב לעניין הזה- "מה אתה בוכה? אתה תינוק?", "את כבר בוגרת, לא צריך לבכות".
כל כך הרבה מסרים נגד דמעות יש בעולם שלנו.

זה אולי נשמע מדכא, אבל זה לא כך בהכרח-

הכוונה היא לא ל"התאמה" או "השלמה". אלא להסתגלות-

המפגש עם מה שאי אפשר לשנות, והאבל עליו, הוא שהופך אותנו ואת הילדים לבעלי חוסן, וגמישות.

 

כי בקצה של הדמעות האמיתיות, אם אנחנו נותנים להן לבוא, יש הקלה גדולה.

ומשם, מאותה נקודה דוממת, נולדת תושיה, נולד חוסן. 

 

הנה פגשתי מציאות שלא באה לי טוב, נתתי מקום לבאסה, ולא התפרקתי.

אחרי שמסכימים להיות שם, הרבה פעמים יגיעו פתאום רעיונות חדשים שאפילו לא חשבנו עליהם, שבילים חדשים במוח נסללו.

 

כמה פשוט, ככה מסובך  .

כי החיים מלאים דברים שאין ביכולתנו לשנות.