// הבלוג //

עכשיו זה כבר מרגיש שהילד לא סופר אותי,
"זה בטח בגלל שאני רכה מדיי",
אין לו גבולות, אין לי סמכות…
כמה מתסכל להיות שם!

מגננות הן מכניות, אוטומטיות, וזו דרכו של המוח להגן מפני מה שנחווה כיותר מדי.
זה כמו שאם יהיה לי בעבודה בוס שצורח עליי בלי סוף- אם לא אתפטר, אחרי כמה זמן- הצעקות שלו יעברו לידי.
אני לא אוכל להיבהל בלי סוף.
אז המגננה הזו עולה לפעמים בגלל שימוש יתר במנגנון הבהלה, שכבר נשחק,
אבל לפעמים היא עולה כי ילד הוא פשוט רגיש מאד, 

אולי נפגע כל כך בקלות,
אולי העולם נחווה עבורו כיותר מדי,
משהו סוגר אותו, בתוך שריון של מגננה כזו.
הוא לא דווקא בוחר בזה.

איך מרככים את המגננות הללו?

1. נעבוד על מערכת היחסים.

2. הובלה שלנו,

3. נרכך את המגננות.

אשמח להיפגש, רותי