// הבלוג //

הביטויים של תסביך האלפא הם עצומים ומגוונים,
ובכל זאת – המקור או הבסיס, השורש של כל הביטויים השונים הללו- זהה למעשה.
נקרא לזה "תסביך אלפא".

לפני שנסביר מאיפה מגיע תסביך האלפא, נתייחס רגע לרקע.
כשד"ר ניופלד הרכיב לראשונה את חלקי פאזל ההיקשרות,
הוא הגיע להבנה שההקשר לגידול ילדים, אמור להיות החיבור שלהם למבוגרים שאחראים להם.
יחד עם זה, הוא שם לב שמספר גדל והולך של ילדים, בעצם סובבים סביב בני גילם במקום ההורים והמורים.
זה הדאיג אותו מספיק כדי לכתוב ספר שלם על התופעה של "מוכוונות חברים"- הספר "איחזו בילדיכם".
הרבה הורים ומורים מספרים שברגע שנפקחו להם העיניים לדינמיקה הזו- הבעיה הפכה מובנת מאליה.
אבל קודם היה צריך לתת שם ולהסביר את התופעה.

אז איפה משתלב פה "תסביך האלפא"?
שוב, בהרכבת חלקי הפאזל של ההיקשרות,

מסתבר שהמטרה העיקרית של ההיקשרות היא להקל על הטיפול והגידול.
מתוך המחשבה הזו, ניופלד שם לב שלמעשה אפשר לחלק את האינסטינקטים של ההיקשרות לשתי עמדות משלימות: "עמדת האלפא" ו"העמדה התלותית".

בכל מערכת יחסים היקשרותית העמדות האלו יבואו לידי ביטוי, ותהיה לנו תנועה ביניהן.
לרוב אחד ייכנס לעמדת האלפא, והשני יהיה, לפחות באותו זמן, בעמדת התלות.
כשיש אינטראקציה בה שנינו בעמדת האלפא, או שנינו בעמדת התלות, באותו זמן, נראה הרבה יותר חיכוכים.
למשל- תחשבו על לסוע לטיול, או לנהוג עם בן או בת זוג – כששניכם בדיוק כרגע רוצים להוביל,
או ששניכם כרגע בעמדה התלותית ומצפים מהשני לקחת אחריות-
זה יכול להיות מקור להמון מתח.

ברוב המקרים, אם נתחיל להיות ערים לזה,
נשים לב שיש שם תנועה, וכל אחד ייכנס לעמדה משלימה,
גם אם זה יתחלף הרבה,
אבל ברגע נתון, לרוב אחד יהיה בעמדת האלפא- זה שמוביל, אומר מה עושים,
והשני יהיה בעמדה התלותית- זה ששואל מה קורה ומחכה לתשובות והובלה מהשני.

המטרה של אינסטינקטי האלפא היא לטפל ולספק.
המטרה של אינסטינקטי התלות היא לקבל הובלה, הכוונה, טיפול.
מערכת אינסטינקטים אחת אמורה להיות התשובה לשנייה.

כדי להבין עוד איך זה עובד, תחשבו על זוג תאומים זהים-
אפילו שהם שווים בגיל, בגנטיקה ולעיתים קרובות בתנאים בהם הם גדלים,
כשהם נקשרים זה לזה, הטבע יעורר את אינסטינקטי התלות באחד, ואת אינסטינקטי האלפא באחר.
בדרך כלל אחד התאומים יטה יותר לעמדת האלפא והשני יטה יותר לעמדת התלות.
זה יכול ללוות אותם לכל החיים, אבל זה בהחלט גם יכול לנוע.
בין מבוגרים- נשאף שכשאנשים מתחברים ונקשרים, הקשר יהיה הדדי ולא היררכי.
זה אומר שכל אחד יכול להיות לפעמים בעמדת האלפא, ולפעמים בעמדת התלות,
זה משתנה בהתאם לנסיבות.

לפעמים אחד מבני הזוג יהיה דומיננטי ומוביל יותר בנסיבות מסוימות, ולפעמים השני/ה.
זה כמו ריקוד- כשאחד יותר זקוק, זה כמו "קורא" לאינסטינקטים של האלפא באחר, ולהיפך.
אינסטינקטי האלפא והתלות יהיו נזילים ומתאימים לנסיבות.

עכשיו נדבר על שלוש בעיות עיקריות שיכולות להופיע בהקשר לאינסטינקטי האלפא:

1. ראשית, האינסטינקטים האלה יכולים להיתקע ולהוליד את מה שאנו קוראים לו "תסביך האלפא".
כשלילד או למבוגר יש תסביך אלפא,
זה אומר שעמדת האלפא הופכת למאפיין של האדם,
ולא נעה או מתעוררת בהתאם לנסיבות שצריכות לעורר את האינסטינקטים הללו.
כך אנו מקבלים ילדים שמאוד נוטים לתת הוראות, לרצות להיות אלו שנותנים הכוונה, לא לבקש עזרה, לקחת פיקוד ולא לחפש מי האחראי.
ילדים או מבוגרים כאלה יכולים להיות גם אכפתיים להפליא, במיוחד עם מי שנראים חלשים או זקוקים.

2. בעיה שנייה מתעוררת כשאינסטינקטי האלפא מופעלים מחוץ להקשר של טיפול ואיכפתיות.
במקרה כזה, אינסטינקטי האלפא כבר לא משרתים את המטרה המיועדת שלהם – לדאוג לאחרים.
סביר להניח שזה יקרה כשאינסטינקטי האלפא לא תואמים את התפקיד במערכת היחסים.
לדוגמא, ילדים צריכים להיות תלויים בהורים שלהם, ולא לקחת עליהם אחריות.
או- באינטראקציות עם אנשים שהם בכלל לא מקושרים אליהם, תסביך האלפא יכול להיות בעל מראה "נרקיסיסטי" למדי. למשל- ילדים שזקוקים לנצח כל הזמן, להיות הכי טובים בכל דבר, להיות אלו שיודעים הכל…
אינסטינקטי האלפא שלהם לא מגויסים לצורך לטיפול באחרים, אלא כדי לחזק את עצמם.

3. בעיה שלישית מתעוררת כשילד או מבוגר עם תסביך אלפא
הופכים לממוגנים מפני תחושות של אכפתיות ואחריות.
ואז- האלפא עדיין מתעורר כשהם מזהים אצל האחר סימני חולשה או פגיעות,
אבל עכשיו הילד או המבוגר שתקוע בעמדת האלפא-
לא משתמש בהובלה שלו כדי לדאוג או לטפל באחר,
אלא כדי לנצל את הפגיעות ולבסס דומיננטיות.
זה בעצם מה שיוצר בריון.
מישהו שמנצל את חולשתם של האחרים.
בדרך כלל נראה במקביל גם בבריחה מכל סממן של פגיעות או חולשה-
הילד ינצל אולי חולשה של אחרים וילעג לה,
ובמקביל לא ידבר יותר על מה שפוגע או מציק לו,
נשמע ממנו הרבה "לא אכפת לי", "לא משנה",
הוא כבר לא ידבר על רגשות פגיעים (כמו כאב, פגיעה, פחד, ריקננות, בדידות…)
ניופלד מספר שבעבר, כשעבד בבתי כלא- הוא פגש הרבה בריונים כאלו, משני צידי סורגי הכלא,
אבל עכשיו בתי הספר ומקומות העבודה שלנו הופכים להיות גם מלאים בריונים כאלו עם תסביך אלפא.

ככל שאנו מבינים יותר את "תסביך האלפא",
כך ברור יותר למה כל כך מסובך לגדל ילד אלפא!.
האינסטינקטים העוצמתיים האלו של האלפא,
ממש נכנסים לנו בין הרגליים בריקוד הזה של ההורה-ילד.

יש לנו נטיה להתנגש שם, למעוד שם, להסתבך, במיוחד אם יש לנו ילד שנתקע בעמדת האלפא.
ילד שתקוע בעמדת אלפא לא פתוח לטיפול בו, הוא לא יתמסר בקלות.
הרבה פעמים, כשילד תקוע בעמדת האלפא, הוא גם יהיה יותר בבהלה-
הרי הוא מחזיק את העולם על כתפיו וקשה לו להרפות ולהישען,
כך שנראה הרבה יותר בעיות שקשורות למערכת הבהלה- כמו חרדות ולפעמים גם בעיות קשב.
נראה בדרך כלל גם המון תיסכול,
שיכול לבוא לידי ביטוי בתוקפנות או בהמון המון דורשנות.
גם כשנרצה לטפל בו- הוא כל הזמן ינסה להגיד לנו מה לעשות…
יהיה לילד כזה הרבה יותר קשה לקבל מאיתנו הוראות או הכוונה,
ילדים שתקועים בעמדת האלפא, לא יתנו לנו להורות אותם בקלות-
ודווקא במקום בו הם הכי זקוקים להורות שלנו!

תסביך האלפא נמצא במגמת עלייה אצל הילדים שלנו היום.
זה מדהים שזה מה שעומד בבסיס הרבה מהקושי שלנו לגדל את הילדים בתקופתנו,
וכל הבעיות הנלוות, הן חלק ממה שמשפיע על העיסוק הגובר שלנו ב"מה לעשות?".

התשובה עם זאת היא לא במה שנעשה,
אלא במערכת יחסים נכונה.
מסתבר שילדים לא רק צריכים להיות מחוברים לאלה שמגדלים אותם,
אלא להיות מחוברים בצורה הנכונה –
כלומר כשהם בעמדה התלותית, פתוחים להכוונה.

מה שאנחנו באמת צריכים להבין,
הוא איך לעודד את הילדים לסמוך עלינו, ולהרגיש בטוחים להיות תלויים בנו.
עד שנוכל לעשות את זה, לא באמת נוכל לעשות את העבודה שלנו.

רותי דריאל

ופה תוכלו למצוא פוסטים נוספים על עמדת אלפא ופוסטים על הובלה הורית, וגם כמובן תחת התגית "הובלה הורית". 
ופה תוכלו לקרוא על כל הדרכים בהן תוכלו ללמוד איתי! להתראות, רותי דריאל

כאן פרק בפודקאסט שלי על הובלה וילדי אלפא: